הרומן שלי עם קולאז'ים התחיל עם עיתוני פורנו. לפני שנים רבות נתן לי חבר את אוסף עיתוני הפלייבוי וה'האסלר' (Hustler) שלו – להם הוא לא נזקק יותר. גם אני לא ידעתי בדיוק מה לעשות עם הערימה ההיא. התחלתי לגזור תמונות ולחבר אותן בקומפוזיציות מצחיקות. לא היה לי רעיון טוב יותר באותו הזמן. מאוחר יותר התחלתי לחפש דרכים לעשות קומפוזיציות גדולות יותר – תמיד אהבתי פרויקטים גדולי ממדים. ככה נולדה הטכניקה שבה אני עובדת עד היום – שימוש בקרעים של דפי עיתון במקום במברשת וצבעים: ציור באמצעות עיתונים.

רגשות, יחסים, עולמי שלי ושל אחרים/ות, אלה הם החומרים הבלתי נדלים של יצירתי. אני מרכיבה מציאות חדשה – פרטית, הרבה יותר עשירה ומספקת מזו שאני כלואה בה כאן, בגופי הפיזי. מציאות בה יש לי שליטה מלאה על איך שהדברים יראו, יתנהלו ויתפתחו. מה שמעניין אותי כאמנית זה ליצור עולם סימבולי אישי קריא ומזוהה, אבל גם כזה שמשאיר מספיק מקום לאינטרפרטציה אישית.